"כוס, מים" הוא ספר מסע רגשי ומחשבתי, שמעניק קול למרחבים תרבותיים, לשוניים ונפשיים, אשר לרוב נדחקים לשוליים בעולם השירה. תוך חיפוש תמידי, מבטו של עמית בן עמי לא מהסס להיות מושפל, כדי לבחון את המרחב המוקצה שיוצר קפה שנשפך, לרחרח את רוחניותו של בור הביוב, ולהרים מן המדרכה את הברגים האקראיים שפולטת מכונת החיים. הספר ממפה את היש שסובב את האין: חללים פיזיים ורוחניים, מציאותיים ולשוניים, מסמנים ומסומנים. לעתים הם כרוכים במתח אלים, בדחיקת האחר, ובראיית המרכז כחור מאיים אך מסקרן. בתנועה מטה ופנימה, צולל בן עמי מתוך משיכה לעומקה של ההוויה.